חיישני טמפרטורה מגע וחיישני טמפרטורה ללא מגע מובחנים על ידי שיטת הזיהוי של חיישן הטמפרטורה. חלק הזיהוי של חיישן טמפרטורת המגע נמצא במגע עם האובייקט הנמדד, וחיישן הטמפרטורה ללא מגע והאובייקט הנמדד אינם במגע זה עם זה. הסוגים ללא מגע הם בעיקר מצלמים תרמיים אינפרא אדום ומצלמים תרמיים אינפרא אדום חד נקודתיים, והמאפיינים שלהם הם כדלקמן:
1) חיישן טמפרטורת מגע, הידוע גם בשם מדחום, משיג שיווי משקל תרמי באמצעות הולכה או הסעה, כך שהערך המוצג של המדחום יכול לייצג ישירות את הטמפרטורה של האובייקט הנמדד.
יתרונות: דיוק המדידה גבוה, ובטווח מסוים מדחום יכול למדוד גם את פיזור הטמפרטורה בתוך העצם. עם זאת, עבור עצמים נעים, עצמים בעלי קיבולת חום קטנה או גודל קטן, יתרחשו שגיאות מדידה גדולות. מדי חום בשימוש נפוץ כוללים מדי חום דו-מתכתיים, מדי חום ללחץ, מדי חום של התנגדות, תרמיסטורים וצמדים תרמיים וכו'. חיישן הטמפרטורה של טפסון הוא חיישן טמפרטורת מגע.
חסרון: מכיוון שהחום של האובייקט הנמדד מועבר לחיישן הטמפרטורה, הטמפרטורה של האובייקט הנמדד מצטמצמת. כאשר קיבולת החום של האובייקט הנמדד קטנה, דיוק המדידה נמוך. לכן, כאשר מודדים את הטמפרטורה האמיתית של האובייקט בדרך זו, קיבולת החום של האובייקט הנמדד חייבת להיות גדולה מספיק. בעת שימוש בחיישן טמפרטורת מגע, יש צורך לשקול את המאפיינים הפיזיים של האובייקט הנמדד. בשל השטח המצומצם של החפץ המיועד למדידה, אי אפשר למדוד את הטמפרטורה של עצמים שאי אפשר לגעת בהם.
2) חיישן טמפרטורה ללא מגע, הידוע גם כמכשיר מדידת טמפרטורה ללא מגע, יכול לשמש למדידת טמפרטורת פני השטח של עצמים נעים, עצמים בעלי קיבולת חום קטנה או שינויי טמפרטורה מהירים, וניתן להשתמש בו גם למדידת התפלגות הטמפרטורה של שדה הטמפרטורה.
יתרונות: הגבול העליון של המדידה אינו מוגבל על ידי התנגדות הטמפרטורה של אלמנט חישת הטמפרטורה, ולכן אין הגבלה לטמפרטורה המקסימלית הניתנת למדידה באופן עקרוני. עבור טמפרטורות גבוהות מעל 1800 מעלות, נעשה שימוש בעיקר בשיטות מדידת טמפרטורה ללא מגע.
חסרונות: תוצאות מדידת הטמפרטורה מופרעות בקלות על ידי גורמים סביבתיים, ולא קל להשיג מדידה רציפה ארוכת טווח של המטרה.
ניתן לראות שלמרות ששני סוגי חיישני הטמפרטורה נבדלים רק במילה אחת, העקרונות והמאפיינים שלהם שונים, ונדרשות שיטות מדידה שונות למצבים שונים.
