אם אתה רוצה לעשות מדידת טמפרטורה אמינה, אתה צריך קודם לבחור את מכשיר הטמפרטורה הנכון, כלומר, חיישן הטמפרטורה. ביניהם, תרמיקופולים, תרמיסטורים, עמידות בפני פלטינה (RTD) ו- ICs בטמפרטורה הם חיישני הטמפרטורה הנפוצים ביותר בבדיקות.
להלן מבוא למאפיינים של שני מכשירי טמפרטורה, תרמי ותרמיסטור.
1. פלקס-פחם
תרמי הם חיישני הטמפרטורה הנפוצים ביותר במדידת טמפרטורה. היתרונות העיקריים שלה הם טווח טמפרטורות רחב והסתגלות לסביבות אטמוספריות שונות, והוא יציב, נמוך במחיר, אינו דורש אספקת חשמל, והוא גם הזול ביותר. תרמי מורכב משני חוטי מתכת שונים (מתכת A ומתכת B) המחוברים בקצה אחד, וכאשר קצה אחד של התרמי מחומם, יש הבדל פוטנציאלי במעגל התרמי. ניתן לחשב את הטמפרטורה מההבדל הפוטנציאלי הנמדד.
עם זאת, קיים קשר לא ליניארי בין מתח לטמפרטורה. בגלל הקשר הלא ליניארי בין מתח לטמפרטורה, יש צורך לבצע מדידה שנייה לטמפרטורת הייחוס (Tref), ולהשתמש בתוכנה או בחומרה של ציוד הבדיקה כדי לעבד את טרנספורמציית טמפרטורת המתח בתוך המכשיר לטמפרטורת התרמי (Tx) מתקבלת סוף סוף. לאספני הנתונים Agilent 34970A ו-34980A יש כוח מחשוב מדידה מובנה.
בקיצור, תרמיקופלס הם חיישני הטמפרטורה הפשוטים והרב-תכליתיים ביותר, אך תרמיות אינן מתאימות למדידות ויישומים ברמת דיוק גבוה.
תרמיסטורים עשויים מחומרים מוליכים למחצה, ולרובם יש מקדם טמפרטורה שלילי, כלומר, ערך ההתנגדות יורד ככל שהטמפרטורה עולה. שינויי טמפרטורה יגרמו לשינויי התנגדות גדולים, ולכן זהו חיישן הטמפרטורה הרגיש ביותר. עם זאת, הליניאריות של התרמיסטור היא גרועה מאוד ויש לה הרבה מה לעשות עם תהליך הייצור. היצרנים אינם נותנים עקומות תרמיסטור סטנדרטיות.
תרמיסטורים קטנים מאוד ומגיבים במהירות לשינויי טמפרטורה. אבל התרמיסטור דורש מקור נוכחי, וגודלו הקטן גם הופך אותו לרגיש ביותר לשגיאות חימום עצמי.
תרמיסטור מודד טמפרטורה מוחלטת על שני קווים ויש לו דיוק טוב יותר, אבל זה יקר יותר מאשר תרמי, וטווח הטמפרטורות הניתן למדידה שלה קטן יותר מזה של תרמי. תרמיסטור נפוץ יש התנגדות של 5kΩ ב 25°C, ושינוי 1°C בטמפרטורה תוצאות שינוי התנגדות 200Ω. שים לב שהתנגדות עופרת 10Ω גורמת לשגיאה זניחה של 0.05°C בלבד. הוא אידיאלי ליישומי בקרה נוכחיים הדורשים מדידות טמפרטורה מהירות ורגישות. הגודל הקטן הוא יתרון עבור יישומים עם דרישות שטח, אבל יש לנקוט זהירות כדי למנוע שגיאות חימום עצמי.
לתרמיסטורים יש גם טריקי מדידה משלהם. הגודל הקטן של התרמיסטור הוא יתרון, הוא מתייצב במהירות ואינו גורם לעומס תרמי. עם זאת, הוא גם חלש מאוד, וזרם גבוה יגרום לחימום עצמי. מאז תרמיסטור הוא מכשיר התנגדות, כל מקור נוכחי יגרום חום על זה בשל כוח. הכוח שווה למכפלת הריבוע של הזרם וההתנגדות. אז השתמש במקור זרם קטן. נזק בלתי הפיך יגרום אם התרמיסטור חשוף לחום גבוה.
באמצעות המבוא של שני מכשירי הטמפרטורה, אני מקווה שזה יהיה מועיל לעבודה וללמוד של כולם.
1. האם יש לתעד את טמפרטורת האובייקט הנמדד, להיבהל ולשלוט בו באופן אוטומטי, והאם יש למדוד אותו ולשדר אותו מרחוק;
2. הגודל והדיוק של טווח מדידת הטמפרטורה;
3. האם גודל אלמנט מדידת הטמפרטורה מתאים;
4. במקרה שבו הטמפרטורה של האובייקט הנמדד משתנה עם הזמן, אם ההשהיה של אלמנט מדידת הטמפרטורה יכולה לעמוד בדרישות מדידת הטמפרטורה;
5. האם התנאים הסביבתיים של האובייקט הנמדד פוגעים באלמנט מדידת הטמפרטורה;
6. המחיר מובטח והאם הוא נוח לשימוש.






